חיפוש
חופש
אחרי חופשה של כמעט חודש בתאילנד חזרתי לשגרה.
החזרה היתה קלה. נעים לחזור לפינה המוכרת שלי.
בשבוע הראשון עוד ריחפתי, בדמיון המשכתי לצעוד על החוף הלבן, לשחות במים הצלולים, לטייל בשבילים הפראיים ולחבק את עלמה שלי.
לא נכנסתי רגשית לקשיים שלנו פה, והצלחתי להתבונן על הכל מהצד.
בשבוע השני הדאגה התחילה לחלחל.
שיחות הסלון הפכו להיות מנדל״ן על דמוקרטיה. הרבה כעס וכאב באוויר.
ברגעים האלו, כשהלב קצת מתכווץ, אני פותחת את גלריית התמונות, נעצרת על איזושהי תמונה, ונזכרת.
אני מצליחה לשמוע את הגלים, את סירות העץ שמשיטות את התיירים, את עלמה צוחקת, להרגיש את המים הקרירים, לראות את קו האופק שלא נגמר ולשחות עוד ועד לעומק.
לרגעים הלב שוב מתרחב.
コメント