ילדה בת 11 סובלת מהתקפי זעם, בעיקר בסביבה המשפחתית.
התפרצויות זעם אופייניות לגילאי שנתיים עד ארבע, בהן הילד בוחן את גבולות ההורים והסביבה.
לעיתים התופעה נמשכת גם לגילאים מאוחרים יותר מסיבות שונות: סף תסכול נמוך, חרדות, הפרעת קשב וריכוז, בעיית סמכות הורית, מצוקה פיסית (עייפות, רעב, כאב), מצוקה רגשית (בעיות חברתיות / קושי בלימודים / משבר משפחתי).
בכל המקרים מומלץ לטפל בהתפרצויות זעם כיוון שההשלכות יכולות להיות הרסניות לילד ולסביבתו.
תהליך הטיפול
אמא ואבא מגיעים עם ילדה בת 11 ומספרים על התקפי הזעם שלה, בעיקר בבית עם אחותה הצעירה שהופכת להיות שק האיגרוף הפרטי שלה.
הילדה מצחיקה ומלאת קסם, אוהבת את התרגול מול המחשב.
במהלך אחד המפגשים, כשהאווירה בחדר נעימה, פתאום הילדה מתפרצת על אמה באלימות. האם מבויישת ומבוזה מולי, ואני (אם בישראל) מרגישה איתה הזדהות מוחלטת, ומדמיינת איך הייתי מגיבה במקומה. אבל אופס, הפעם אני בתפקיד המטפלת.
אני אומרת לילדה שנעלבתי יחד עם אמה, ושכדי שנוכל להמשיך במפגש אני מבקשת שתתנצל בפני שתינו (מהאמא על העלבון, וממני על שהייתי צריכה לראות את זה).
בשלב הבא אני מתייחסת להתנהגות האלימה של הילדה כאילו זה ״חלק״ בה שלא מאולף, ושאם נלמד לאלף אותו נוכל להשתמש בעוצמות האלו למטרות חיובית.
מאותו שלב המטרה שלנו בכל התרגולים היא לשלוט ״בחלק״.
כל מפגש אנחנו פותחות בלמצוא מטרה חיובית שנעשה עם החלק הסורר (למשל, ״כשהחלק יהיה מאולף, אני אשתמש בעוצמות שלו כדי להנהיג את הבנות בכתה״). בהמשך המפגש אנחנו מתרגלות טכניקות עצירה, והרפיה, כשאת התוצאה אנחנו רואות על צג המחשב.
במפגשים האחרונים אנחנו משחקות משחק תפקידים כאילו אני אחותה. בזמן שהיא מחוברת למחשב עם חיישנים שמודדים את מידת דריכות הגוף שלה, אני מנסה לעצבן אותה כמו אחותה, והיא צריכה לשמור על ערכי דריכות נמוכים.
סיכום
11 מפגשים רגועים ואחד סוער. ההורים מספרים שיש הקלה משמעותית בהתפרצויות הזעם בבית, וכתוצאה מכך האוירה בבית טובה יותר.
ילדה בת 11 סובלת מהתקפי זעם, בעיקר בסביבה המשפחתית.
התפרצויות זעם אופייניות לגילאי שנתיים עד ארבע, בהן הילד בוחן את גבולות ההורים והסביבה.
לעיתים התופעה נמשכת גם לגילאים מאוחרים יותר מסיבות שונות: סף תסכול נמוך, חרדות, הפרעת קשב וריכוז, בעיית סמכות הורית, מצוקה פיסית (עייפות, רעב, כאב), מצוקה רגשית (בעיות חברתיות / קושי בלימודים / משבר משפחתי).
בכל המקרים מומלץ לטפל בהתפרצויות זעם כיוון שההשלכות יכולות להיות הרסניות לילד ולסביבתו.
תהליך הטיפול
אמא ואבא מגיעים עם ילדה בת 11 ומספרים על התקפי הזעם שלה, בעיקר בבית עם אחותה הצעירה שהופכת להיות שק האיגרוף הפרטי שלה.
הילדה מצחיקה ומלאת קסם, אוהבת את התרגול מול המחשב.
במהלך אחד המפגשים, כשהאווירה בחדר נעימה, פתאום הילדה מתפרצת על אמה באלימות. האם מבויישת ומבוזה מולי, ואני (אם בישראל) מרגישה איתה הזדהות מוחלטת, ומדמיינת איך הייתי מגיבה במקומה. אבל אופס, הפעם אני בתפקיד המטפלת.
אני אומרת לילדה שנעלבתי יחד עם אמה, ושכדי שנוכל להמשיך במפגש אני מבקשת שתתנצל בפני שתינו (מהאמא על העלבון, וממני על שהייתי צריכה לראות את זה).
בשלב הבא אני מתייחסת להתנהגות האלימה של הילדה כאילו זה ״חלק״ בה שלא מאולף, ושאם נלמד לאלף אותו נוכל להשתמש בעוצמות האלו למטרות חיובית.
מאותו שלב המטרה שלנו בכל התרגולים היא לשלוט ״בחלק״.
כל מפגש אנחנו פותחות בלמצוא מטרה חיובית שנעשה עם החלק הסורר (למשל, ״כשהחלק יהיה מאולף, אני אשתמש בעוצמות שלו כדי להנהיג את הבנות בכתה״). בהמשך המפגש אנחנו מתרגלות טכניקות עצירה, והרפיה, כשאת התוצאה אנחנו רואות על צג המחשב.
במפגשים האחרונים אנחנו משחקות משחק תפקידים כאילו אני אחותה. בזמן שהיא מחוברת למחשב עם חיישנים שמודדים את מידת דריכות הגוף שלה, אני מנסה לעצבן אותה כמו אחותה, והיא צריכה לשמור על ערכי דריכות נמוכים.
סיכום
11 מפגשים רגועים ואחד סוער. ההורים מספרים שיש הקלה משמעותית בהתפרצויות הזעם בבית, וכתוצאה מכך האוירה בבית טובה יותר.
ילדה בת 11 סובלת מהתקפי זעם, בעיקר בסביבה המשפחתית.
התפרצויות זעם אופייניות לגילאי שנתיים עד ארבע, בהן הילד בוחן את גבולות ההורים והסביבה.
לעיתים התופעה נמשכת גם לגילאים מאוחרים יותר מסיבות שונות: סף תסכול נמוך, חרדות, הפרעת קשב וריכוז, בעיית סמכות הורית, מצוקה פיסית (עייפות, רעב, כאב), מצוקה רגשית (בעיות חברתיות / קושי בלימודים / משבר משפחתי).
בכל המקרים מומלץ לטפל בהתפרצויות זעם כיוון שההשלכות יכולות להיות הרסניות לילד ולסביבתו.
תהליך הטיפול
אמא ואבא מגיעים עם ילדה בת 11 ומספרים על התקפי הזעם שלה, בעיקר בבית עם אחותה הצעירה שהופכת להיות שק האיגרוף הפרטי שלה.
הילדה מצחיקה ומלאת קסם, אוהבת את התרגול מול המחשב.
במהלך אחד המפגשים, כשהאווירה בחדר נעימה, פתאום הילדה מתפרצת על אמה באלימות. האם מבויישת ומבוזה מולי, ואני (אם בישראל) מרגישה איתה הזדהות מוחלטת, ומדמיינת איך הייתי מגיבה במקומה. אבל אופס, הפעם אני בתפקיד המטפלת.
אני אומרת לילדה שנעלבתי יחד עם אמה, ושכדי שנוכל להמשיך במפגש אני מבקשת שתתנצל בפני שתינו (מהאמא על העלבון, וממני על שהייתי צריכה לראות את זה).
בשלב הבא אני מתייחסת להתנהגות האלימה של הילדה כאילו זה ״חלק״ בה שלא מאולף, ושאם נלמד לאלף אותו נוכל להשתמש בעוצמות האלו למטרות חיובית.
מאותו שלב המטרה שלנו בכל התרגולים היא לשלוט ״בחלק״.
כל מפגש אנחנו פותחות בלמצוא מטרה חיובית שנעשה עם החלק הסורר (למשל, ״כשהחלק יהיה מאולף, אני אשתמש בעוצמות שלו כדי להנהיג את הבנות בכתה״). בהמשך המפגש אנחנו מתרגלות טכניקות עצירה, והרפיה, כשאת התוצאה אנחנו רואות על צג המחשב.
במפגשים האחרונים אנחנו משחקות משחק תפקידים כאילו אני אחותה. בזמן שהיא מחוברת למחשב עם חיישנים שמודדים את מידת דריכות הגוף שלה, אני מנסה לעצבן אותה כמו אחותה, והיא צריכה לשמור על ערכי דריכות נמוכים.
סיכום
11 מפגשים רגועים ואחד סוער. ההורים מספרים שיש הקלה משמעותית בהתפרצויות הזעם בבית, וכתוצאה מכך האוירה בבית טובה יותר.
ילדה בת 11 סובלת מהתקפי זעם, בעיקר בסביבה המשפחתית.
התפרצויות זעם אופייניות לגילאי שנתיים עד ארבע, בהן הילד בוחן את גבולות ההורים והסביבה.
לעיתים התופעה נמשכת גם לגילאים מאוחרים יותר מסיבות שונות: סף תסכול נמוך, חרדות, הפרעת קשב וריכוז, בעיית סמכות הורית, מצוקה פיסית (עייפות, רעב, כאב), מצוקה רגשית (בעיות חברתיות / קושי בלימודים / משבר משפחתי).
בכל המקרים מומלץ לטפל בהתפרצויות זעם כיוון שההשלכות יכולות להיות הרסניות לילד ולסביבתו.
תהליך הטיפול
אמא ואבא מגיעים עם ילדה בת 11 ומספרים על התקפי הזעם שלה, בעיקר בבית עם אחותה הצעירה שהופכת להיות שק האיגרוף הפרטי שלה.
הילדה מצחיקה ומלאת קסם, אוהבת את התרגול מול המחשב.
במהלך אחד המפגשים, כשהאווירה בחדר נעימה, פתאום הילדה מתפרצת על אמה באלימות. האם מבויישת ומבוזה מולי, ואני (אם בישראל) מרגישה איתה הזדהות מוחלטת, ומדמיינת איך הייתי מגיבה במקומה. אבל אופס, הפעם אני בתפקיד המטפלת.
אני אומרת לילדה שנעלבתי יחד עם אמה, ושכדי שנוכל להמשיך במפגש אני מבקשת שתתנצל בפני שתינו (מהאמא על העלבון, וממני על שהייתי צריכה לראות את זה).
בשלב הבא אני מתייחסת להתנהגות האלימה של הילדה כאילו זה ״חלק״ בה שלא מאולף, ושאם נלמד לאלף אותו נוכל להשתמש בעוצמות האלו למטרות חיובית.
מאותו שלב המטרה שלנו בכל התרגולים היא לשלוט ״בחלק״.
כל מפגש אנחנו פותחות בלמצוא מטרה חיובית שנעשה עם החלק הסורר (למשל, ״כשהחלק יהיה מאולף, אני אשתמש בעוצמות שלו כדי להנהיג את הבנות בכתה״). בהמשך המפגש אנחנו מתרגלות טכניקות עצירה, והרפיה, כשאת התוצאה אנחנו רואות על צג המחשב.
במפגשים האחרונים אנחנו משחקות משחק תפקידים כאילו אני אחותה. בזמן שהיא מחוברת למחשב עם חיישנים שמודדים את מידת דריכות הגוף שלה, אני מנסה לעצבן אותה כמו אחותה, והיא צריכה לשמור על ערכי דריכות נמוכים.
סיכום
11 מפגשים רגועים ואחד סוער. ההורים מספרים שיש הקלה משמעותית בהתפרצויות הזעם בבית, וכתוצאה מכך האוירה בבית טובה יותר.
הרציתי על ביופידבק בפני חברי קיבוץ צובה.
צובה זה המקום בו נולדתי וגדלתי, ועד היום אני מרגישה שזה הבית.
לעמוד בפני כל אותם אנשים שהיו חלק מילדותי, ולספר להם מה אני עושה כיום היה עבורי התרגשות גדולה.
לקח לי כמה דקות להתעשת ולהצליח גם ליהנות מהמעמד.
אז תודה לכל מי שהגיע, הקשיב, שאל, והתעניין.
Comments