״איזה היפוכנדר...״

היפוכונדריה היתה אצלנו בקיבוץ מילה מקבילה לעצלנות. שם גנאי למישהו שעשה את עצמו חולה כדי לא לקום בחמש בבוקר לגיוס קטיף תפוחים. ״איזה היפוכנדר״ אמרנו.

קצת עובדות: מקור המילה מיוונית ומשמעותה "מתחת לסחוס". פעם האמינו שהאיברים שמתחת לצלעות הם המקור למצבי רוח קשים וחרדות. ברפואה היום כבר פחות משתמשים במונח הזה כי הוא נתפס כמעליב.בטיפולי ביופידבק אני מעדיפה לקרוא לזה "חרדת בריאות".

המטופל לא משקר ולא ממציא. הוא באמת סובל.

הנה מעגל הקסמים שנוצר:

1. תסמין: המטופל מרגיש דקירה, כאב קל או דופק מהיר.

2. פרשנות: הוא בטוח שמדובר במחלה חמורה.

3. רופא: הרופא מפנה לבדיקה > התשובה תקינה > אז הרופא שולח לבדיקה שונה. וחוזר חלילה.

4. בדיקות:  לא תמיד נעימות. ולפעמים במהלכן ימצא משהו שולי אחר שיעלה את מפלס הלחץ.

5. חרדה: הציפייה לתוצאות כרוכה במתח ומעצימה את החרדה.

כשהבדיקות הפיזיות חוזרות תקינות, זה השלב שבו הרופאים מפנים אליי לטיפול ביופידבק.

אני רואה בדרך כלל שני סוגים של חרדת בריאות:

• הסורקים: אלו שכל שינוי קטן בגוף מקפיץ אותם.

• הממוקדים: אלו שנעולים על איבר אחד, לרוב הלב.

אז מה נעשה בטיפול ביופידבק? 

קודם כל ניתן כבוד לסבל. בעזרת הביופידבק, נלמד "להרגיע את המערכת" באופן פיזי. אני מדגישה שוב ושוב: העובדה שהבדיקות תקינות היא בשורה נהדרת ועכשיו נשאר לנו רק ללמד את הגוף להאמין לבשורות האלו ולהוריד את רמת הדריכות.

איור Gemini