הצרצר והנמלה

כולנו מכירים את המשל של איזופוס על נמלה שאגרה מזון לחורף בעוד הצרצר ניגן להנאתו, ובבוא החורף מצא עצמו גווע ברעב.

האם הנמלים באמת מסוגלות לחשוב קדימה?

זו השאלה ששאל אותי השבוע מטופל בקליניקה, כשהסברתי לו על הלופ המתיש של ה"מה אם..."

(למשל אם לא אעבוד קשה… אז לא יהיה לי כסף לאוכל… ואז אגווע ברעב… ואז…).

הסברתי לו שחיות לא חושבות ומתכננות את העתיד כמונו.

הנמלה לא מודאגת מהחורף, ולא מנהלת אקסלים.

היא פועלת מתוך אינסטינקט, ברגע הזה: יש אוכל? אוספים.

ככה הטבע תיכנת אותה לעשות, בלי דאגות ובלי סרטים בראש.

אולי שווה לקחת שיעור קטן מהנמלה ולשחרר את הניסיון לשלוט ב"מה יהיה".

לפעול מתוך מה שיש לנו בידיים ממש עכשיו. להעריך את הקיים.

בדיוק את השריר הזה של החזרת מערכת העצבים והתודעה אל ה'כאן ועכשיו' אנחנו מחזקים ומקבעים יחד בטיפולי ביופידבק.