הפרעת קשב וריכוז

הבעיה

ילדה בת 8 הגיעה לאימון ביופידבק, בשל חוסר שקט, עם רקע של התפרצויות זעם וקושי לדחות סיפוקים. הילדה גם אובחנה לאחרונה עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

רקע

הפרעת קשב היא הפרעה נוירו-התפתחותית. תסמינים עיקריים: קושי להתרכז לאורך זמן, היפראקטיביות, אימפולסיביות, קושי בוויסות. התנהגויות אלו עלולות לפגוע בתפקוד בבית, בעבודה, בלימודים, בחיי החברה ובדימוי העצמי.

יש המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז על ידי טיפול תרופתי (ריטלין, קונצרטה, אטנט ועוד..), יש המתמודדים איתה באמצעות או בשילוב טיפול התנהגותי-רגשי שמיועד להתמודד בעיקר עם ההשלכות של הפרעות הקשב (התפרצויות זעם, קושי בדחיית סיפוקים, בעיות חברתיות ועוד...).

בטיפול ביופידבק נתרגל טכניקות שונות לשיפור יכולות הריכוז. נשחק במשחקי מחשב שיתקדמו ככל שהמאומן יהיה מרוכז ונינוח יותר. תרגול מתמשך יחזק יכולות אלו אצל המאומן גם בחיי היום-יום.

טיפול הביופידבק משמש טיפול משלים ולעיתים אף משנה הרגלים. בטיפול לומדים ומתרגלים טכניקות שונות לשיפור יכולות הריכוז. הילד מתחבר למחשב עם חיישנים ומשחק במשחקי מחשב המספקים משוב וחיווי בזמן אמת של מצב מערכת העצבים. ככל שהמטופל יהיה מרוכז ונינוח יותר, כך קל יהיה לו להמשיך לשחק עם זמני קשב מתארכים. תרגול מתמשך מחזק יכולות אלו אצל המאומן גם בחיי היום-יום.

תהליך הטיפול

מ׳ ילדה חמודה עם עיניים גדולות ובוחנות, צמה ארוכה ומוקפדת, יושבת מולי, וממששת בסקרנות את החיישנים. מ׳ מגיעה מיד אחרי בית ספר, היא בלי ריטלין ומחכה בחוסר שקט לדעת מה היא עושה פה. 
האמא מספרת שבבית לבתה התפרצויות זעם והיא מתקשה לדחות סיפוקים.
במהלך המפגשים הראשונים מ׳ היתה תזזיתית וחסרת שקט. בתרגול מול מחשב היא איבדה עניין כבר בדקות הראשונות ורצתה לקפוץ לדבר הבא. היא רגילה לעבור מדבר לדבר וגם בטיפול התקשתה להתמקד בתרגול לאורך זמן.
לפני שהרמתי ידיים... החלטתי לעבוד איתה בדרך שונה.

שמתי לב שיש לה עולם דימויים עשיר ויכולת לספר בצורה מרתקת. הצעתי לה לחשוב על משהו שדומה להתפרצות זעם. חפץ או צבע שמייצגים את ההתפרצות. היא נזכרה במקרה שהיה לה ואמרה ״זה כמו קופסת טונה שנפלה לי מהידיים והשפריצה לי על הבגדים והנעליים. זה היה מגעיל״. 

מאותו הרגע דיברנו ב״שפת הטונה״. כשהיא היתה חסרת שקט הייתי אומרת לה שאולי כדאי להחזיר את הטונה לקופסה.

במפגש החמישי שמתי-לב שעם תזכורת קלה היא מצליחה לשבת דקות ארוכות ולתרגל. עודדתי אותה וחיזקתי את ההתנהגות שנוצרה. זה היה מפתיע אבל לא חד פעמי, התהליך המשיך ואף התגבר לאורך שלושת המפגשים הבאים.
לימדתי אותה כיצד להמשיך ולתרגל בבית ואיך להזכר בתרגול גם בכיתה.

לאחר המפגש ה-7, שאלתי אותה ואת אמה האם הן מרגישות בשינוי כלשהו. שתיהן סיפרו בגאווה שיש פחות התפרצויות, ושיותר קל לה בכתה. לאחר המפגש ה-8 מ׳ סיפרה בגאווה שקיבלה 100 בעבודה, ושאפילו המורים החמיאו לה על השינוי שעברה. 


סיכום

לאחר 8 מפגשים מ׳ למדה לשלוט בצורך לקפוץ מדבר לדבר, היתה יותר נינוחה, ופנויה לשיחה וללימודים. בעקבות כך האווירה בבית השתפרה. גם בבית הספר חל שיפור משמעותי ביכולת הריכוז, בהישגים בלימודים ובהתפרצויות הזעם.

טונה.png